הפרעות הקשורות למערכת העצבים האוטונומית
מהי מערכת העצבים האוטונומית, אילו תסמונות ומחלות עלולות להוביל לפגיעה בה, מהם התסמינים שיעוררו חשד ומה כולל הליך האבחון והטיפול? התשובות בכתבה
מאת: פרופ' יעקב ג'יריס, מנהל מחלקת פנימית ו' במרכז הרפואי איכילוב.
מערכת העצבים היא מרכז הבקרה והשליטה של הגוף ולה תפקיד משמעותי בפעילותו התקינה. היא כוללת את המוח, חוט השדרה והעצבים הפריפריים ונחלקת לשני חלקים מרכזיים: מערכת העצבים המרכזית- הכוללת את המוח, המוחון הקטן וחוט השדרה; ומערכת העצבים הפריפרית או ההיקפית, הכוללת את שלוחות העצבים היוצאות מעמוד השדרה ומעצבבות את האיברים השונים.
אחד מהחלקים המרכזיים במערכת העצבים ההיקפית היא מערכת העצבים האוטונומית (Autonomic nervous system). מערכת זו מפקחת על כלל האיברים הפנימיים והיא אמונה על ויסות של שלל תפקודים בסיסיים וחיוניים, בעיקר על לחץ הדם ופעילות הלב (הדופק). לצד זאת, היא אמונה גם על הנשימה, ההזעה, הפרשת רוק וכדומה.
שמה נובע משלל התפקודים אותם היא מוסתת שאינם תלויים בבקרה או בפקודות המגיעות מן המוח. בשל היותה חיונית כל כך לתפקוד הגוף, שיבוש בה עקב מחלה או פגיעה עלול להוביל להשלכות מרחיקות לכת.
מערכת זו מחולקת לשני חלקים מרכזיים אליהם משויכים כמעט כל האיברים בגוף:
- מערכת א-סימפתטית – המערכת המאיצה (ניתן דמות אותה לדוושת הגז במכונית), האמונה על העלאת הדופק, הפרשת הזיעה, עלייה בלחץ הדם וכדומה.
- מערכת פרא – סימפתטית – האמונה על האטת פעילות המערכות והאיברים במנוחה, לרבות הורדת הדופק ולחץ הדם (ניתן לדמות אותה לדוושת הברקס במכונית).
אילו תסמינים עלולים להעיד על פגיעה במערכת העצבים האוטונומית?
עיקר הפגיעה במערכת העצבים האוטונומית תתבטא בהפרעה באיזון בין שני חלקי המערכת – המערכת הא-סימפתטית והמערכת הפרא-סימפתטית. כך לדוגמה, פגיעה במערכת זו עלולה להוביל לאי הזעה או הזעת יתר, לתופעות הקשורות בהרגלי היציאות (למשל עצירות), לדופק מואץ, עייפות וסחרחורות הפרעות ראייה ועוד. עם זאת, חשוב לציין כי תופעות אלו יכולות להעיד על מחלות ומצבים רפואיים נוספים שאינם קשורים לפגיעה במערכת העצבים האוטונומית ולכן בירור רפואי מקיף חיוני.
מהן ההפרעות והמחלות השכיחות אשר פוגעות במערכת העצבים האוטונומית?
קיימות מספר מחלות העלולות לפגוע מערכת העצבים האוטונומית המחולקות על פי קבוצות האוכלוסייה המרכזיות בהן שכיח יותר שיתפתחו:
מחלות העלולות להתפתח בקרב קבוצות אוכלוסייה צעירות
- תסמונת עילפון (סינקופה)
מצב בו מתרחשות התעלפויות עקב ירידות פתאומיות בלחץ הדם.
הגורמים המרכזיים לתסמונת הם:- שיבוש בפעילות מערכת העצבים האוטונומית – דבר המוביל להאטות והאצות בפעילותה ולבסוף להפסקה פתאומית המתרחשת ללא כל הסבר.
- גורמים קרדיו-וסקולריים – למשל הפרעת קצב, הפרעה פעילות המסתמים ועוד.
- תת לחץ דם אורטוסטטי – תת לחץ דם בעמידה.
- תסמונת אי סבילות לעמידה
שכיחה בעיקר בקרב נשים בגילאי הפריון ומאופיינת בדפיקות לב מואצות וכאבים בחזה. כתוצאה מכך, קיים קושי ניכר לביצוע פעילות בזמן מאמץ וקושי בעמידה. תסמינים נוספים העלולים להעיד על קיום התסמונת כוללים סחרחורות, חולשה ועייפות. - תסמונת תת לחץ דם בעמידה (POTS)
מדובר בסוג של אי סבילות לעמידה. הלוקים בתסמונת סובלים מעלייה בדופק בזמן עמידה המוביל לעילפון.
מבין הגורמים האפשריים להתפתחות התסמונת ניתן לציין את תסמונת גמישות היתר (EDS), ותסמונת פוסט קורונה העלולה להוביל לשיבוש בפעילות מערכת העצבים האוטונומית להתפתחות של תסמונת תת לחץ דם בעמידה.
בקרב מבוגרים:
בקרב מבוגרים, גורם שכיח לפגיעה במערכת העצבים האוטונומית הוא תת לחץ דם אורטוסטטי (Orthostatic hypotension), או תת לחץ דם תנוחתי.
מצב זה מוגדר כאשר מתרחשת ירידה משמעותית בלחץ הדם במעבר משכיבה לעמידה. הגורם למחלה יכול להיות אדיופטי (ללא כל מצב רפואי ראשוני), אולם לעיתים היא עלולה להתפתח עקב מחלות סיסטמיות שונות, לרבות סוכרת, פרקינסון וכן גם מחלות נוירולוגיות.
בקרב מבוגרים חשוב לשלול גורמים קרדיווסקולריים העלולים להוביל להתפתחות התסמונת.
מהי מידת השכיחות של פגיעות במערכת העצבים האוטונומית?
הפגיעות השונות בחלק זה של מערכת העצבים נפוצות מאוד. כך לדוגמה, 0.5-1% מהאוכלוסייה הצעירה יסבלו מתסמינים הקשורים לתסמונת POTS, כ-24% יסבלו מאירוע אחד של עילפון, בעוד שהתעלפויות חוזרות נפוצות בקרב כ-3.5% מהאוכלוסייה. חשוב לציין כי בקרב מבוגרים עלפון הוא מצב מסוכן ולכן בירור וטיפול מוקדם חיוניים.
מה כולל הליך האבחון של מחלות והפרעות הפוגעות במערכת העצבים האוטונומית?
האבחון מתבסס בעיקר על אנמנזה מקיפה והיכרות עמוקה עם ההיסטוריה הרפואית של המטופל/ת. בנוסף, ייבחן התפקוד של איברים שונים, זאת בהתאם לתסמינים המתוארים. הליך האבחון כולל גם בדיקה גופנית מקיפה, בדיקת לחץ דם ודופק במצב שכיבה ועמידה.
במידה והבירור הראשוני לא הוביל לאבחון של תסמונת או מחלה מסוימת, יתבצעו בדיקות ספציפיות למערכת העצבים האוטונומית, לרבות ניטור לחץ דם רציף, ניטור אק"ג ודופק; ביצוע תמרונים שונים כדי לבחון באיזה חלק של מערכת העצבים קיימת פגיעה ועוד.
מהם הטיפולים האפשריים במצבים אלו?
הטיפול בפגיעה במערכת העצבים האוטונומית הוא ספציפי ומותאם אישית לכל חולה, זאת בהתייחס לתסמונת שהובילה לפגיעה, למידת החומרה של המצב הרפואי, לגיל החולה ולאורח חייו.
כך למשל, בקרב חולים הלוקים בתסמונת POTS לעיתים שינויים פשוטים באורח החיים, כמו שילוב של פעילות גופנית בשגרה והקפדה על צריכת מים מספקת עשויים לעזור. מנגד, במקרים חמורים ייתכן שיוצע טיפול באמצעות תרופות ממשפחת חוסמי בטא. בקרב חולי פרקינסון הסובלים מתת לחץ דם אורטוסטטי, איזון לחץ הדם באמצעות תרופות יכול להיות מורכב ולכן יש לתפור עבורם חליפה טיפולית מותאמת אישית.
פנייה לרופא בעל ניסיון באבחון מחלות ותסמונות הפוגעות במערכת העצבים האוטונומית, אשר בקיא גם בשלל הטיפולים הקיימים חיונית לשם מציאת הפתרון המיטבי לכל מטופל/ת שיוביל למיתון ולעיתים אף להעלמת התסמינים ולשיפור משמעותי באיכות החיים.